ליקוי חמה

ליקויי חמה מלאים מלווים את האנושות משחר ההיסטוריה , בימינו אנו מבינים כי השמש מוסתרת ע"י הירח החולף בינה לבין כדור הארץ ולמעשה מסתיר אותה לזמן קצר מעינינו. הירח מטיל את צלו על פני כדור הארץ. וחושך נוצר במשך היום לזמן קצר, עבור רבים, זהו מאורע מרגש ומעניין אך לא מפחיד. לא כיום,

בתקופות שהידע האסטרונומי לסיבת הליקוי לא היה זמין לאוכלוסיה, הוא עורר פחד רב. ואנשי הדת פרשו אותם כאזהרה מפני סוף העולם הקרב ובא. או כהזהרות לחזרה  לדרך הישר.

ומבחינה פסיכולוגית רוחנית, האם זה באמת  כך? האם ליקוי חמה הוא התגלות של רוע או אזהרה מפניו? האם ניתן לפרש את הליקוי בדרך אחרת ? 
בליקוי חמה, כאמור, הירח מטיל צלו על פני כדור הארץ. לאחר זמן מה השמש מתגלית שוב וחוזרת להאיר ולחמם. אם נתייחס אל האור והצל כמטאפורות:  מהו הצל? ומהי השמש?
אם הצל מסמל את הפחדים שלנו, את המסכה המסתירה מעיננו את האור , את היכולת לראות בבהירות, ואילו השמש מסמלת את המהות הפנימית שלנו ,החיים שלנו (האור, החום) אזי הליקוי מסמל מצב בו עלינו להבין ולקבל שיש משהו נסתר מעיננו וכאשר נוריד אותו נוכל "לראות" שוב, ולמצוא את דרכנו ללא פחד.

מבחינה אסטרולוגית כללית ומדינית נכון שליקויים נצפו במשך השנים יחד עם אירועים דרמטיים, בעיקר באותם האזורים שבהם הם נצפו, האם זה רע? לא בהכרח, תלוי בפרשנות  שלנו למציאות, המציאות הפיזית מתרחשת, אולי ואני מעלה מחשבות אישיות , אותם "אירועים דרמטיים" נועדו לנקות כדי לגלות שוב את המהות הקולקטיבית והחיים המשותפים ?  
השמש המתכסה רק כדי להתגלות מחדש משקפת כקולקטיב מציאות משותפת, המציאות היא מה שהיא , היא תוצאה של סיבה לעתים גלויה לרוב נסתרת , ואם איני נשאבת לדרמה הרגשית שהיא מביאה איתה ואשאר שקטה הצל יעלם והשמש תאיר מציאות בהירה ואפשרויות חדשות.

ואיך זה מופיע באסטרולוגיה אישית ?  תלוי במפה הלידה האישית שלנו, ליקוי יכול להיות התחלות חדשות , הבנות חדשות וגם תקופה מאתגרת , 
כל מפה היא כמו טביעת אצבע אישית ייחודית רק לנו , הליקוי המשתקף במפת הלידה האישית לנו בזמן הווה הוא השתקפות של תוצאה נראית, והזדמנות .
וההבנה של ההשתקפות במפה האישית  היא כלי נוסף להתפתחות אישית ,לשינוי, להתחלות חדשות ,לחיבור למהות הפנימית הייחודית לנו. או בשפה אסטרולוגית חיבור לשמש שלנו.

מרק ליום חורפי

מרק ליום חורפי

מזג האוויר החורפי  חוזר ועוטף אותנו, ממלא אותי שמחה  ומזמין מרק חם וטעים, וכמובן נזכרתי שהבטחתי לקבוצת הלימוד שלנו באמפאוור ישראל את המרשם למרק העדשים החמצמץ  והנה החורף הביא הזדמנות לקיום הבטחה , לא התעצלתי ויצאתי לגינת דלי הירקות שלי  וקטפתי את הירוקים למרק, ירוקים טריים ואורגנים

חזרתי לביתי וערמתי את כל המצרכים על השולחן והנה הרשימה וגם התמונה:

2 כוסות עדשים אדומות

10 כוסות מים 

מלח או תרכיז ירקות אורגני (קניתי בעצמי)

2 בצלים קצוצים

5 גבעולי סלרי עלים

צרור נדיב של כוסברה , גם אילו שאינם אוהבים כוסברה (כי הרי ידוע שהעולם נחלק לאוהבי או סולי הירק המדהים הזה)  ,חכו כדאי לכם.

5-6 שיני שום קצוצים

שמן זית בנדיבות או כמות של ככה וככה

לימון טרי  או לימון כבוש

אופן ההכנה:

שוטפים כמובן את העדשים מוסיפים את המים מביאים לרתיחה ומבשלים כ 20 דקות או עד שהן רכות, מסירים את הקצף המצטבר על פני המים בעת הבישול.  בשלב זה אם המרק סמיך מידי ניתן להוסיף מים ,

עכשיו מגיע שלב הקיצוץ : מקצצים את הבצלים עלי הסלרי השום והכוסברה ,

במחבת רחב וחם קולים את הבצל מספר דקות עד כדי חריכה מעטה מוסיפים את יתר הקצוצים וממשיכים לערבב ולחרוך קצת , מכבים את האש מחכים שיתקרר מעט ואז מוסיפים שמן זית בנדיבות כמה? ככה וככה.

וכל זאת כדי לא לטגן מי שטיגון אינו מפריע לו ,פשוט יטגן את כל הנ"ל

מוסיפים את תערובת הירקות לסיר העדשים עם מלח או תרכיז ירקות , פלפל שחור למי שאוהב מביאים לרתיחה ומבשלים עוד 20 דקות על אש קטנה, טועמים מוסיפים מלוח ו/או חריף ולא  מתאפקים ומיד מגישים (למרות שטעים יותר יום אחרי)

ההגשה  אפשר פשוט לצקת מרק לצלחת לסחוט לימון וליהנות , אפשר לפרוס פרוסת לימון ולהניח בצלחת ומעליו לצקת את המרק , והכי הכי טעים לקצוץ  קוביות של לימון כבוש לצלחת המרק ולזלול

אם רצונכם  להמשיך לקבל עוד פוסטים טעימים ממני הירשמו  בלחיצה על המרק:

לחץ כאן להצטרפות

להתראות אורית

האם ניתן להשוות את צה"ל לנאצים?

לאחרונה קראתי בפייסבוק של שכנתי כי היא מתחילה להבין את השואה כאשר היא רואה את מה שקורה בזמן האחרון , כנראה כוונתה הייתה המתרחש בעזה , ובהמשך תגובות החברים הרבה יותר ישירות וברורות בהשוואה הנ"ל.  ופוסט זה היה "מעודן" יש פוסטים ישירים יותר של ישראלים ולא ישראלים, המשווים את צה"ל לנאצים.

להשוות את סבל האוכלוסיה בעזה לסבל יהודי אירופה בזמן השואה אני יכולה להבין , בעזה אין לאן ללכן אחיהם הערבים אינם מאפשרים להם להיות פליטים החמאס הורג בהם אם הם מתנגדים, כואב , עצוב רע, ועדין איני חושבת שזה אותו הדבר, ממש לא!.  מכאן עד להשוות את צה"ל  עם הנאצים וואו , בעיני זאת או רישעות או בורות , דיסאנפורמציה וחזרה על סלוגנים שחוקים בלי לנסות להבין ,
אז קצת סדר בתוך הבלאגן:

מטרותיו של היטלר היו במפורש ובמוצהר להרוג ולהשמיד את הגזע היהודי, מתוך שנאה ורוע, את מיין קאמף - חזונו האישי ותוכנית הפעולה שלו כתב כאשר היה בכלא , וזה עיקר מטרתו הייתה , לא כיבוש העולם אלא הרג יהודים והראיה - לקראת קריסת הרייך הגרמי , כאשר היה ברור שהם הפסידו את המערכה ההוראה שיצאה בפקודתו היתה להגביר את פעולת הכבשנים במחנות הריכוז, כדי לסיים את פעולת ההשמדה.
 האם זאת כוונתנו להשמיד את המוסלמים?! האם אנחנו נאצים?!
לעומת זאת זו מטרותיו המוצהרות של החמאס , בלי להסתיר ,מטרתו היא להשמיד את מדינת ישראל להכיל את חוקי האיסלאם  על ישראל ולאחר מכן על כל העולם ,וכל זאת  ע"י קידוש ואהבת המוות וזילזול בחיים,  איך אני יודעת? קראתי למדתי ועדין אני קוראת ולומדת , והרי אני אוהבת ישראל מושבעת שאינה יורקת לבאר שממנה אני שותה , אז אל תאמינו לי , לימדו לבד ,קיראו הסטוריה ,  הקשיבו לבד למה אומרות נשים ערביות על האיסלאם והנה מספר דוגמאות: (ואני מזמינה אותכם ללחוץ ולהקשיב לקישורים , אפילו לא צריך לקרוא פשוט להקשיב. בלחיצה על הקישורים הכחולים)
וואפה סולטן   - פסיכולוגית ערביה מוסלמית היושבת היום בארה"ב , כתבה את הספר אלוהים ששונא ,  איאן חריסי עלי -אשה מוסלמית אשר כתבה את הספר כופרת , הייתה חברת הפרלמט ההולנדי  היום סופרת מרצה מבוקשת על האיסלאם, בריג'יט גבריאל ערביה נוצריה אשר גדלה בלבנון וחיה היום בארה"ב. נוני דרוויש ילידת מצרים חיה בילדותה בעזה אביה היה מפקד המודיעין באזור עזה , נהרג ע"י ישראל בשנת 1953 , אישה שעומדת היום בראש אירגון הנקרא ערבים למען ישראל,   ואם זה לא מספיק  אז חוקר דתות מהמערב דויד ווד  מדבר על האיסלאם בלי קשר לישראל ויהודים.
ד"ר תאופיק חמיד שהיה טרוריסט לשעבר מדבר מהיכן יצא ופועל היום לשנוי באיסלם (הוא מזכיר את השואה בדבריו) ויש עוד ועוד עדויות וניתוחים על האיסלם הקיצוני, ואיני יכולה לא להעלות את דבריו של מנהיג מוסלמי החי באנגליה שמדבר בגלוי על תוכנית האיסלאם קבלו את ענג'ם צ'אוורדי., אחרי כל זה לומר שהצבא שלנו מתנהג כמו נאצים זה רשעות ובורות.
ומי ששכח צה"ל פרושו צבא הגנה לישראל, אתם יכולים לתאר היכן היינו בלי צה"ל בדרום הארץ?
ושלא ישמע חלילה שאני חושבת ש100% מהמוסלמים הם חמאס ממש לא  , הדת הבהיאית  מקורה באיסלם , כמו כן האחמדים והסופים , כל אחת מהן הם רודפי שלום ושיוויון , וגם לנו יש מה ללמוד מעיקרי דתם ואמונתם.
יש לנו נקודת כשל בנושא פניה לרוב השקט המוסלמי אשר אינו חושב כמו החמאס והיה רוצה שלום, בזה  לצערי כשלנו אין לנו אפילו תחנת שידור אחת הפונה בערבית לערביי העולם ,(כמו אל ג'אזירה)  ואם מדובר בהשואה לנאצים גם בזה והפעם לצערי איננו דומים להם כוון שמכונת התעמולה הנאצית היתה משומנת ומיומנת ממש כמו מכונת התעמולה של החמאס.
אז לכם אנשים יקרים , לפני שאתם משווים אותנו לנאצים אנא הרחיבו דעת לימדו את השואה ואת האויב , וחישבו  האם אנחנו דומים לנאצים ? ממש לא!!!

הלנצח תאכל חרב? - לא!!!!

"הלנצח תאכל חרב"!? כאשר אני חושבת על המלחמות שלנו מאז עצמאותנו המשפט הלנצח תאכל חרב מפורש בתוכי ל עד מתי?  האם תמיד נהייה בהגנה ?    האם תמיד נלחם ?האם לא תיפסקנה המלחמות? האם לא נחדל מלהרוג אלה את אלה? או האם אי- אפשר ליישב את הסכסוך בדרכי שלום?

חשיבה שהיום אני מבינה ה מנציחה את המצב כוון שנותרה באוטומט של אמונותי החוזרות על עצמן כמו התיחסות לזר בתוכנו, לאלוהות, לכסף, למין,בריאות ומערכות יחסים, וכל זה יחזור על עצמו  אם יוותר באוטומט של אמונותי ,כוון שכאשר איני חוקרת ומסתכלת עמוק יותר  אשאר בשאלה ובתגובה האוטומטית , (גירוי תגובה), 

הרצון להעמיק ולשאול הופיע אצלי כאשר ראיתי את הפגנת השמאל בכיכר רבין באמצע המבצע , והם הרי אחי ורעי , חלקם בני משפחה חלקם חברים ,  ראיתי ושמעתי את המפגינים נגד והמפגינים בעד , ואת המרימים יד אחד על השני מקרב עמי שלי.ואין שקט ואין הקשבה יש מריבה ושנאה, ומול מצב כזה אני נותרת  בעצב ורוצה לדעת למה? מה השתבש ? מה  אני יכולה לשנות בתוכי כדי שלא אפגוש מצבים כאילו בחיי , - כי אני יודעת שכל דבר בחיי נובע ממני, כל מה שאני פוגשת בחיי יש לי חלק ביצירה שלו גם אם זאת מלחמה ש"הוא התחיל".  אם אני יצרתי מציאות זו אני גם יכולה לשנות - זו הרי מהות החירות.

אתם מבינים בכל לבי אני מאמינה שהכל לטובה - כן גם המלחמה הזו, כוון שהאלוהות אינה משחקת בקוביות והכל סיבה ותוצאה , מה שזרעתי הוא מה שאקצור, לעיתים הזריעה היתה שנים רבות אחורה , ואם לא אחקור את עצמי לדעת מה הזרע אשר טמנתי, או אז כאשר יגיע ה"משבר" אופתע ואשאל איך זה קורה לי?!   והרי אני רוצה לצאת ממצב גירוי  תגובה , לכן חקרתי את עצמי:

הציטוט  המקורי במלואו  לקוח משמואל ב : 

"וַיִּקְרָא אַבְנֵר אֶל יוֹאָב וַיֹּאמֶר הֲלָנֶצַח תֹּאכַל חֶרֶב הֲלוֹא יָדַעְתָּה כִּי מָרָה תִהְיֶה בָּאַחֲרוֹנָה וְעַד מָתַי לֹא תֹאמַר לָעָם לָשׁוּב מֵאַחֲרֵי אֲחֵיהֶם. וַיֹּאמֶר יוֹאָב--חַי הָאֱלֹהִים, כִּי לוּלֵא דִּבַּרְתָּ:  כִּי אָז מֵהַבֹּקֶר נַעֲלָה הָעָם, אִישׁ מֵאַחֲרֵי אָחִיו.  כח וַיִּתְקַע יוֹאָב, בַּשּׁוֹפָר, וַיַּעַמְדוּ כָּל-הָעָם, וְלֹא-יִרְדְּפוּ עוֹד אַחֲרֵי יִשְׂרָאֵל; וְלֹא-יָסְפוּ עוֹד, לְהִלָּחֵם(שמואל ב', ב', )"

זהו ציטוט המתיחס למלחמות בתוך עמנו בין 2 מחנות בתוך העם היהודי. ולא בין ישראל למדינות ערב או בין יהודי וערבי ,האם יש כאן רמז ? לדעתי כן!

מה קורה לנו בזמן מלחמה? מה החלק שבי שאוהב מלחמות ? באופן אישי אני אוהבת את האופן שבו אנחנו הופכים למלוכדים, עוזרים אחד לשני תומכים מארחים , מבקרים חולים, מסיעים חיילים בטרמפים , יוצאים מגדרנו לעזור - האם נשכיל לעשות זאת גם בזמן שלום? אני מתבוננת בעצמי ושואלת הי אורית האם תעזבי את טרדות היום יום כדי לעזור לאחר גם אם הוא לא בן משפחתך? וגם בימים רגילים  של חיי שיגרה?  האם תישמי אהבת חינם בחיי היום יום שלך? או שנחוצות עוד מלחמות ?ו

כאשר אדם אומר דעה שונה משלי האם אני יכולה להכיל או שאני מאוימת? האם אני בשקט או בתגובה ? האם אסכים להגן על הזכות של האחר לומר את דברו ואפילו שונה מדעתי לחלוטין? כוון שזאת מהות הדמוקרטיה, של חופש הבחירה, של הערבות .

היכן בתוכי קימת המלחמה? השנאה ? הרצון להרוג את השונה? כוון שאם אני פוגשת זאת בחוץ , יש לי את זה בפנים והרי נאמר : " מכיר צדיק נפש......" 

אז איך עושים זאת? איך מתבוננים אל המציאות ואוהבים את כל היש , איך לא נמשכים לתגובה ולשנאה ? 

אני יכולה לומר מה עובד עבורי - לימוד המעורר את המודעות ותירגול, תרגול ,מודעות ולימוד. לא מצאתי דרך אחרת  , אם אתם מצאתם , ספרו לי, והעבודה היא יומיומית כוון שלוקח זמן לשנות דפוסים והרגלים שהתמכרתי אליהם , וכדי למנוע את המלחמה הבאה אני עושה את חלקי , ממשיכה ללמוד ולתרגל את קבלת המציאות כפי שהיא ובו זמנית חיבור לקול הפנימי השקט הרגוע, שבאמת יודע שכל אדם נולד מרחם אישה והיתה לו או יש לו אמא , אני מעצימה את הטוב במקום להתמקד ברע, על ידי זיהוי המחשבות הקשות , השליליות והמפוחדות וכדי לא להעצים אותן איני מתמקדת בהן ,אלא, מיד אני בוחרת להתמקד בטוב בחיובי בחיי וכל זאת כדי להגדיל את כוס המתיקות, את השמחה , הכרת התודה והאושר. 

וכאשר אני פוגשת בורות פחד דעות קדומות אני שואלת שאלות ואיני מתנצחת : איך אתם יודעים שזה כך? למדתם את זה היכן שהוא? ניסיתם אחרת? מי סיפר לכם וכו', להאיר וללמד ולנקות אצלי ללא פחד,  ואם בורות קימת ואני כבר יודעת אחרת האם לא תפקידי ללמד ? להדריך בשקט בלי התלהמות? .

ובו זמנית גם להתיחס החוצה ויש רעיון לגבי החמאס והרוב הדומם של האיסלאם רעיון זה אשר אינו שלי, גם הוא מתחיל ונגמר בלימוד ומודעות ועל כך בפוסט הבא,

אנחנו הילדים של קיץ 14 - גם של השכנים

אני כבר כמעט 66 שנה על  הכדור הזה , ורוחות מלחמה אינן זרות לי , הייתי חוויתי וגם השתתפתי ,ואפילו חשבתי שאי אפשר אחרת , זהו שהשתניתי ואני יודעת שאפשר אחרת.
הפעם במבצע האחרון אני באמת שואלת את עצמי איך אפשר לעשות שינוי ? שמעתי את הבטחות העבר שאת תגדלי....., אחר כך  שילדיך יגדלו.....
שמעתי את השירים של "אנחנו הילדים של חורף  73" ( ביתי היתה אז בת 3 בחורף של 73 )  ועכשיו שנכדי יגדלו..... אני רוצה שלום!!! 
 איני רוצה שיר נוסף של אכזבה בשם "אנחנו הילדים של קיץ 2014" 

אז כן שנכדי יגדלו אני רוצה שלום ושינוי,אני גם יודעת שאפשר. בצעדים קטנים אישים , ברעיונות אחרים , כוון שאם נרקוד את אותו הריקוד באותם הצעדים (של מי צודק, מי הטוב ומי הרע, מי יכיר במי ומי לא) , ניצור את שיר המלחמה הבא לילדים הנולדים ונוצרים עתה, וכוון שבילדים אנו מדברים אז בואו לרגע נחשוב עליהם  ולא על הצדק שלנו, נחשוב גם על ילדינו  שלנו גם על ילדיהם שלהם , ילדים הם ילדים דרכם אפשר לשנות את העולם , חישבו על ילדים מפוחדים מתחת לפגזים , עם בתים הרוסים הורים מבועתים. ילדים במנוסה ללא מחסה , מה עובר עליהם ומה נוצר במערך האמונות שלהם?
אולם אם הם יראו ויחוו אחרת, ניתן עוד לשנות להדליק אור קטן של תקווה. 
בואו נזמין את הילדים מעזה להתארח אצלנו יחד עם הילדים מהדרום , ניצור קייטנות של חברות אירוח שקט ומנוחה, מרוחות וקולות המלחמה , נראה שאפשר אחרת. נפתח את ביתנו וליבנו ונארח. 
חישבו עליהם מפוחדים מתחת לפגזים , עם בתים הרוסים הורים מבועתים יוצאים לנוח להירגע לפגוש עולם אחר , לדבר לשחק אם אותם אילו שאמרו להם שהם ה"רעים" , מה לדעתכם נשתול בעתיד ?
אני חושבת שתקווה ,אפשרות של עולם אחר , רצון לשינוי!
כל מה שצריך זו קבוצה אחת שתתחיל בה עתה, באמונה וידיעה כי ניתן לשנות את מציאות חיינו .
כי לאחר הכל השינוי אינו חיצוני הוא פנימי של כל אחד ואחד מאיתנו , להתחיל לחשוב לחוות להאמין שאפשר אחרת ליצור חוט של תקווה שיתרחב ויגדל , כוון שכולנו רקמה אחת גם אם אנחנו משני עברי הגבול וגם אם נולדנו לדת אחרת ,  אז מה אתם אומרים? בואו ניצור שיר תקווה של הורי הילדים של קיץ 2014

לפרוץ את גבולות ה"מציאות"

בא נחשוב קצת אחרת, לרגע קט נדמיין כולם  משמאל גם מימין אפילו מהמרכז , בואו נחשוב אחרת  , נפתח פתח ראשון לתקווה

נעצום את העיניים ונדמיין את רצועת עזה חזקה כלכלית, נדמיין בתי חולים חדשים ובכניסה תלוי שלט:

  "נתרם ונבנה ע"י קאטר וישראל",

בתי ספר עם שלט בכניסה "נבנה בעזרת תרומות מדובאי וישראל"

 אולמות ספורט מרכז לקשיש .... נתרם ונבנה ע"י תרומות מ ..... וישראל, 

רק לרגע נפסיק להיות צודקים וניצור מציאות אחרת , פתח תקוה המושיטה יד ,נפסיק לעסוק ב : "הוא התחיל" , אלא נאפשר התחלה איטית ומתמשכת ליצירת מראות אחרים , כדי שילדי הדור הבא  יראו גם תקווה ששם ישראל חתום עליה במקום הרס ושנאה , שעיניהם יקלטו עתיד שונה מבית הרוס עם חותמת ישראלית, כי הרי אותם לא מענין אם "החמאס התחיל" , הם רואים אם בוכייה בית הרוס , כאב שנוצר על ידנו , וזה כמובן מוביל שוב ליצירת  דור נוקם ושונא , אז בואו לרגע קט נתחיל ליצור מציאות חדשה , נאפשר לתקווה להיכנס וליצירתיות לפרוח , נסכים לתורמי מדינות המפרץ לתרום לבניה בפיקוח ישראלי, ליצור כלכלה חזקה אשר תאפשר שגשוג והחלמה , עם מראות חדשים ויפים בנוכחות ישראלית כי אנחנו מספיק חזקים להיות אנושיים,  מה אתם אומרים?

רצון להשפיע בהדדיות

לעיתים אני כל כך רוצה להזיז דברים לשנות ולהשפיע עד שאני הופכת דוחפת מזרזת ומציקה , וכשהתזוזה אינה מתרחשת והסביבה דוחפת חזרה ,אני מבינה שיש משהו שעדין אינו בשל לשינוי, או שאינו מאפשר לזולת את הקצב שלו, או שפשוט אינו סבלני לקצב הדברים ובמילים אחרות מנסה לעזור לפרפר לצאת מהגולם וזה כידוע ממש אינו ממומלץ.
וכאשר זה המצב אין לי ברירה  אלא לחזור ולמצוא בתוכי את האיזון העדין בין הרפיה לתנועה, אחרת זה כואב, למצוא את האיזון בין החלק הנשי ובין החלק הגברי כי הרי יש בי את שניהם החלק הנשי רוצה לחלום ולאכול שוקולד החלק הזכרי רוצה לרוץ קדימה, להזיז לשנות ולהשפיע.
עבורי התבוננות בביולוגיה האנושית נותנת תשובות רבות,
האיזון בין להיות ולעשות הוא כמו האיזון בין הביצית והזרע, הביצית יושבת בשקט בידיעה שכול שצריך להיות יתרחש, ואינה עושה דבר, כמו מלכה בטוחה ויודעת מזמנת היא את היוצר את הזרע  וכדי שיתרחש הנס ודבר חדש יברא צריך את השקט של הביצית העגולה והמושלמת ואת התנועה של הזרע החד והזריז. הזרע רץ לכל עבר בהמונים והביצית שקטה וחולמת מציאות חדשה, ולבסוף בין השקט הנשי והתנועה הגברית נוצר הנס של חיים חדשים של דבר חדש, של יצירה חדשה. הדבר מתרחש בדיוק בדיוק בזמן וברגע שמתפנה מרחב האיזון בין להיות ולעשות.
אולם , כאשר אני חסרת סבלנות , דוחפת, מזרזת ולעיתים כועסת כאשר הדברים אינם מתרחשים כפי שהבוטח או כפי שציפיתי, אני יודעת שחוסר השקט הוא שיפוט, הוא ספק ואני נמצאת במקום המזרז שאינו בוטח בעצמו ובעולם, שאינו מחזיק את הידיעה הברורה האומרת כי:  "הדברים מתרחשים ונוצרים ברגע הנכון", האיפשור הוא בשקט, בניקוי הפחד , כאשר  השקט החולם נמצא,  אני  הופכת להיות כמו הביצית המלכה העגולה והשלמה עם איפשור אמיתי ובטוח ,או אז היוצר הזריז יודע מתי ולהיכן להגיע וכל העולם מתיצב ומגיש את הדברים בשלמותם ובזמנם המדויק.
ואם כל רצוני הוא להשפיע, אזי במקום של הלהיות , יש שקט המאפשר מרחב פנימי וזהו המקום המאפשר ומכבד גם את קצב הזולת ואת תנועת היצירה ההדדית. וזה מה שאני מאחלת לי ולך למצוא את האיזון בין להיות ולעשות כי ביחד "את/ה ואני נשנה את העולם" ואפילו שאמרו את זה קודם לפנינו.
מכל ליבי אני מאחלת לי ולך שנה של יצירה הדדית בין מרחב השקט והתנועה.