כבר זמן מה אני דשה במושג "די צרכי" מה פרוש "די צרכי" מי מגדיר את די צרכי, האם לא כל החיים הם מסע של "די צרכי"? "די צרכי" כמלחמת קיום, "די צרכי'' במחסה, מזור,מלבוש, מזון מרפא ומורה , "די צרכי" בבריאות...... וכל העולה מנושאים אילו, גיליתי ש"די צרכי" הוא מושג משתנה,
בדואליות הנעה בין האהבה ופחד כאשר אני בחיבור לעצמי באהבה וסיפוק "די צרכי" הוא הרגע הזה הנשימה הזאת האושר הממלא אותי ברגע זה, וכוון שאני מחייכת לעצמי העולם מחייך חזרה ב"די צרכי" בשפע, כאשר הפחד מגדיל מקום "די צרכי" אף פעם אינו מספיק ואיתו מתעוררים כל ההשוואות והשדים, למדתי שלא חכם להתעלם מהפחד , כאשר אני מתעלמת ממנו הוא מגדיל עצמו ,לכן הדרך היחידה להתנהל עם הפחד זאת דרך ההפוך על הפוך כלומר: לאהוב אותו , ולאהוב את עצמי המפחדת, הפחד רואה אהבה נבהל ונעלם,
לכן על פרוש אחד של "די צרכי" רוצה אני לספר סיפור:
לפני ימים מספר חברה טובה העוברת תקופה מורכבת בחייה התקשרה ושאלה אם אוכל להגיע אליה כוון שהיא במצב מפוחד ביותר, לדבריה "אני בפניקה" הגעתי אליה, החברה היתה כואבת ומכווצת,
מכוון שהמפגש ביננו היה בחדר השינה שלה , שאלתי בהומור אם אני יכולה להיכנס למיטתה, התשובה הייתה חיובית, נשענתי על גב המיטה ושאלתי אם תרצה להשעין את גבה עלי ולנוח, וככה ישבנו אני וחברתי במיטה מעורסלות, נושמות ביחד ונרגעות
כוון שהפחד ברוב המקרים אם לא תמיד שיך לאמונות שנטעו בנו בילדות, שייך לדימוי עצמנו כקטנים וחלשים , וכדברי השיר "את יודעת אמא כולנו ילדים של החיים......"
לכן כמו לילד התחלתי לספר סיפורים, סיפורים מהחיים, לאט ובשקט כמו לנכדי שלי שכל כך אוהבים שאספר להם סיפורים אמיתיים מהחיים, ואחד הסיפורים שסיפרתי לחברתי היה על חברה משותפת הלומדת איתנו, חברתנו שמה לב שתזרים הכנסותיה משקף את את מנעד סולם האהבה והפחד שבתוכה, כאשר היא שקטה ומחוברת ,תנועת המטופלים זורמת כאשר היא בספק ובפחד תנועת המטופלים נעצרת, לקחה חברתנו את המושג "די צרכי" לתובנה אישית ופרקטית, הבינה כי היא צריכה לתת לעצמה "די צרכה" כדי להירגע ורעיון נולד, שאלה היא את עצמה "מה אני יודעת לעשות בקלות?" "במה אני מומחית בנוסף לתחום עבודתי?" והתשובה הייתה "אני טובה בלהיות אמא זה ממש לא מאמץ עבורי, זאת הנאה" הלכה ומצאה לעצמה עבודה כאמא מחליפה למשך 3 שעות ביום, כל צהרים היא מקבלת ילדים הבאים מביה"ס , מאכילה אותם ויושבת איתם עד שאימם חוזרת לביתה מהעבודה, וכך השקט של ההכנסה הקבועה "די צרכה" למחיה, אפשרה שקט פנימי ובטחון , שקט אשר פתח בשצף את זרימת המטופלים לקליניקה והיא פנויה להנאה של העשיה שאליה נוצרה ,להיות מטפלת מופלאה המביאה צרי ומזור לכל מטופליה .וכך למרות השפע בקליניקה והזרימה ,ומתוך הבנה עמוקה שעדין היא זקוקה לכבד את קול פחד ההישרדות שבתוכה, היא יוצאת כל צהרים לקבל את הילדים מבית הספר באהבה ובשמחה כי הם הם הרי "די צרכה"!
ברגע זה התיישרה חברתי המעורסלת עם נשימה גדולה ורגועה, כוון שהבינה מתוך הסיפור המגע והשירה את הפחד המציף אותה , אמרה לפחד תודה חיבקה אותו באהבה , ומצאה לעצמה את פתרון ה"די צרכה" שלה., כי הרי כבר אמרתי את הפחד אין להבריח אלא לחבק, לאהוב ולערסל ,זה מה שהופך אותו משדון לפתרון.
בדואליות הנעה בין האהבה ופחד כאשר אני בחיבור לעצמי באהבה וסיפוק "די צרכי" הוא הרגע הזה הנשימה הזאת האושר הממלא אותי ברגע זה, וכוון שאני מחייכת לעצמי העולם מחייך חזרה ב"די צרכי" בשפע, כאשר הפחד מגדיל מקום "די צרכי" אף פעם אינו מספיק ואיתו מתעוררים כל ההשוואות והשדים, למדתי שלא חכם להתעלם מהפחד , כאשר אני מתעלמת ממנו הוא מגדיל עצמו ,לכן הדרך היחידה להתנהל עם הפחד זאת דרך ההפוך על הפוך כלומר: לאהוב אותו , ולאהוב את עצמי המפחדת, הפחד רואה אהבה נבהל ונעלם,
לכן על פרוש אחד של "די צרכי" רוצה אני לספר סיפור:
לפני ימים מספר חברה טובה העוברת תקופה מורכבת בחייה התקשרה ושאלה אם אוכל להגיע אליה כוון שהיא במצב מפוחד ביותר, לדבריה "אני בפניקה" הגעתי אליה, החברה היתה כואבת ומכווצת,
מכוון שהמפגש ביננו היה בחדר השינה שלה , שאלתי בהומור אם אני יכולה להיכנס למיטתה, התשובה הייתה חיובית, נשענתי על גב המיטה ושאלתי אם תרצה להשעין את גבה עלי ולנוח, וככה ישבנו אני וחברתי במיטה מעורסלות, נושמות ביחד ונרגעות
לכן כמו לילד התחלתי לספר סיפורים, סיפורים מהחיים, לאט ובשקט כמו לנכדי שלי שכל כך אוהבים שאספר להם סיפורים אמיתיים מהחיים, ואחד הסיפורים שסיפרתי לחברתי היה על חברה משותפת הלומדת איתנו, חברתנו שמה לב שתזרים הכנסותיה משקף את את מנעד סולם האהבה והפחד שבתוכה, כאשר היא שקטה ומחוברת ,תנועת המטופלים זורמת כאשר היא בספק ובפחד תנועת המטופלים נעצרת, לקחה חברתנו את המושג "די צרכי" לתובנה אישית ופרקטית, הבינה כי היא צריכה לתת לעצמה "די צרכה" כדי להירגע ורעיון נולד, שאלה היא את עצמה "מה אני יודעת לעשות בקלות?" "במה אני מומחית בנוסף לתחום עבודתי?" והתשובה הייתה "אני טובה בלהיות אמא זה ממש לא מאמץ עבורי, זאת הנאה" הלכה ומצאה לעצמה עבודה כאמא מחליפה למשך 3 שעות ביום, כל צהרים היא מקבלת ילדים הבאים מביה"ס , מאכילה אותם ויושבת איתם עד שאימם חוזרת לביתה מהעבודה, וכך השקט של ההכנסה הקבועה "די צרכה" למחיה, אפשרה שקט פנימי ובטחון , שקט אשר פתח בשצף את זרימת המטופלים לקליניקה והיא פנויה להנאה של העשיה שאליה נוצרה ,להיות מטפלת מופלאה המביאה צרי ומזור לכל מטופליה .וכך למרות השפע בקליניקה והזרימה ,ומתוך הבנה עמוקה שעדין היא זקוקה לכבד את קול פחד ההישרדות שבתוכה, היא יוצאת כל צהרים לקבל את הילדים מבית הספר באהבה ובשמחה כי הם הם הרי "די צרכה"!
ברגע זה התיישרה חברתי המעורסלת עם נשימה גדולה ורגועה, כוון שהבינה מתוך הסיפור המגע והשירה את הפחד המציף אותה , אמרה לפחד תודה חיבקה אותו באהבה , ומצאה לעצמה את פתרון ה"די צרכה" שלה., כי הרי כבר אמרתי את הפחד אין להבריח אלא לחבק, לאהוב ולערסל ,זה מה שהופך אותו משדון לפתרון.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה