תגובה תגובה המתיני נא

איזו אישה חכמה הייתה סבתי, זכיתי וסבתי וסבי גרו ליד ביתי בילדותי , אותו בנין ,כניסה אחרת, וביתה היה משאב, זוכרת אני את הריחות הצבעים ,שברי תמונות של ספרים, משקפים, תמונות שחור לבן, עפרון ,ואידיש. שם ישבתי ושמעתי סיפורים של פעם, על עירה בגולה וחזון של מדינה,
וביתה היה גם מקום מקלט עבורי,
כל פעם שנפשי הייתה סוערת, כאשר רגש "רע" השתלט על הוויתי,  כאשר כעסתי על הורי כאשר חשבתי שאינם מבינים אותי או שחשתי חוסר צדק לגבי, (יש לי אחים) הייתי רצה לסבתי פותחת את הדלת והיא סבתי רק הסתכלה וידעה האם יש שקט או סערה,  האם הפנים נפולים ושותקים, האם הם בוכים או כועסים, היתה מחיכת ואומרת שבי , ושבי היה במטבח הקטן והחם, ואם היתי מתחילה בשצף קצף לפרוק את אשר על ליבי , היתה אומרת לאט לאט ילדתי עוד מעט נדבר, והיא למטבח נכנסת ופוצחת בטקס החביתה ,והנס מתרחש, שוברת ביצה מקשקשת מקשקת , ובמחבת קטן עגול, שחור מבחוץ ותכול מבפנים ,מחבת שידע ימים חדשים יותר , היתה מכינה את החביתה הטובה בעולם, מניחה על צלחת, פורסת עגבניה אדומה, מעט מלח,פרוסת לחם שחור אחיד עם חמאה ומניחה לפני ואומרת איכלי, רק חושבת אני על הטעם חיוך עולה על שיפתותי , כי אין כמו החביתה של סבתא נחמה לנחמה,  וכשסימתי היתה שואלת בחיוך מה רצית לספר לי, ופתאום הדרמה נראת אחרת ,השד אינו נורא כל כך, הנפש רגועה והתמונה משתנה,
לימים כאשר בגרתי וסבתי הלכה לעולמה חשבתי שאוכל זה נחמה  ועד היום חביתה ועגבניה מרגיעים כל סערה, בקלות יכולה היתה להפוך החביתה להתמכרות ,לחיפוש החוויה המרגיע של סבתא נחמה, כי הרי למדתי שכל התמכרות מחפשת את חווית ההנאה והרגיעה של פעם, ואני מודעת לבדיחות על האם היהודיה המביעה אהבה דרך הקיבה, ואפשר להשאר שם ולהפוך את האוכל להתמכרות ופיצוי, אולם הרבה חוכמה יצוקה בעשיה של סבתא נחמה, עשיה ,שנבעה מתוך עולמה המביע אהבה באמצעות מילוי צרכי האחר וגם מתוך עולם של השרדות ומזון מוקצב, והבנה שלילד קטן לא מסבירים את משמעות החיים בשכל ישר או בהתנסות העבר, אלא בדרך האהבה ואיפשור,
היום בגרתי ואני  יודעת שאוכל אינו תחליף לרגשות, אוכל אינו ממלא מקום של____,אוכל תפקידו להזין את הגוף במזון מלא וחי כדי שיתפקד באופן אופטימלי ויאפשר לחלקים האחרים של השלם שלנו הנפש  והרוח לבוא לידי ביטוי בשלמות, האהבה והשלווה הנוצקת לעשית האוכל  ממלאים את הנפש אהבה ושלווה הנמצאים בתדר העשיה,לכן ברור מדוע חשבתי על סבתא והחביתה כאשר בפעם הראשונה  שמעתי את הסיפור המיוחס לבודהא ,סיפור המספר על הבודהא האוכל בביתו של אדם עשיר, ומבקש בתום הארוחה לדבר עם הטבח, וכשזה מגיע אליו שואל אותו הבודהא מדוע אתה כועס, חשתי את תדר הכעס באוכל שהוגש אל פי, סיפור זה הזכיר לי מיד את החביתה שנוצרה בתדר האהבה.
ויש בחביתה של סבתא נחמה מסר נוסף עמוק יותר מאוכל עבורי:
המסר אומר לי חכי חכי השהי את התגובה, הרגיעי רגשות הרגעי תגובה, כי סערת הרגשות אינה התשובה, הסיפור הוא סיפור ואילו התגובה לסיפור מקבעת מציאות ישנה ואינה יוצרת תובנה ומציאות חדשה, אין צורך היום בחביתה כדי להרגע , רק לחשוב על תדר האהבה של סבתא נחמה עם השלווה, החיווך והאורה וכבר הכל נרגע ,הסבתא הפנימית אשר נוצרה בתוכי אומרת לי :תני לסערה לשכוך והצבעים בסיפור ישתנו, כי את זאת היוצרת, הבחירה בידך יקירה להיות במציאות כאובה או ליצור חדשה וחופשיה, וכשהנפש שוקטת אפשר ללמוד, אפשר להבין, כי כל סיפור הוא מה שהוא ,והסערה הרי נוצרה בעקבות התגובה, וכאשר התגובה נעלמת זאת תחילת הדרך להוויה, הבנה ולמציאות חופשיה.

פוסט זה מוקדש לסבתא החיה בליבי, ולשירתה המתנגנת בתוכי